זוז – זכות חוקתית חדשה בדרך
כתיבה: אלכסנדרה ברשאי
עריכה: עו"ד דיאנה בארון
בחודש פברואר האחרון ניתן פסק דין אשר טלטל את עולם המשפט. בהחלטה בעניין פלונית נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים, השופטת כנפי שטייניץ נזפה בעורכי הדין והמשפטנים שמיהרו להסתמך על האתרים מבוססי בינה מלאכותית, בניסיון למציאת "תרופת הקסם" וקיצור שעות עבודתם. הדבר הוביל לפסק דין אשר בחן את כל החובות שחלות על עורך דין כלפי מערכת המשפט, ולא רק כלפי לקוחו. בין שורותיו, התחבאה שורה אחת, מעניינת במיוחד: "יש המצביעים על אפשרות המעבר מהחלטות שיפוטיות אנושיות להחלטות מבוססות בינה מלאכותית... ואף טוענים לקיומה של 'זכות להחלטה אנושית'". למה התכוונה השופטת כנפי שטייניץ באמירה זו, והאם ישראל בדרך לעולם משפטי חדש?
בשנים האחרונות ניתן לראות יותר ויותר יוזמות טכנולוגיות בעולם המשפט, כמו למשל 'עורך הדין הרובוטי' שמציע ייצוג משפטי מבוסס AI לתביעות צרכניות של חברת DoNotPay. דוגמה נוספת ומקומית היא פיילוט מערכת ה-ODR של בתי הדין לעבודה בישראל, המאפשר ניהול מקוון של הליכים משפטיים פשוטים באופן אוטומטי, תוך ייעול וזירוז ההליך, אך עדיין ללא שימוש רשמי בבינה מלאכותית. כל אלה מצטרפים למגמה ברורה, שלפיה הטכנולוגיה חודרת עמוק יותר ויותר אל תוך המערכת המשפטית.
בסין למשל, בחלק מבתי המשפט, החלו לפעול מערכות בתי משפט חכמות, אשר בינה מלאכותית משתתפת בהחלטה השיפוטית הניתנת בהם. במערכת זו, מופעל בוט בתפקידו של שופט, RoboJudge, ועיקר תפקידו הוא להכריע בסכסוכים מסחריים כמו אחריות על מוצרים או זכויות יוצרים. הבוט מייצר פסק דין מובנה לאחר אימות עובדות המקרה ויישום חוקים ותקנות. השופטים האנושיים יכולים לחלוק על החלטת הפסיקה של השופט הרובוטי, אך מוטלת על כך מגבלה, בדמות של הסבר בכתב המוגש לאותו הרובוט.
העובדה שהשופט האנושי צריך לבקש רשות מהמכונה, על מנת לסתור אותה, מעלה תחושות מעורבות, אשר תלויות בנקודת המבט על המהפכה המשפטית המסתמנת. מי שמבקש להפחית את ההטיות האנושיות במשפט, עשוי למצוא עצמו תלוי במערכת שאף היא אינה חפה מדעות קדומות ושגיאות בנתונים, רק שהפעם הן מוסוות מאחורי אלגוריתמים ונתונים סטטיסטיים.
מקרה נוסף, בו מדינה יזמה שילוב בינה מלאכותית במתן פסקי דין על-ידי שופטים היא מדינת אסטוניה. ממשלת אסטוניה העלתה תוכנית לבניית "שופט רובוטי", אך הגבילה אותה לסכסוכים חוזיים של תביעות קטנות, בסכום של עד שבעת אלפים אירו. ההצעה אמנם החלה את דרכה עוד בשנת 2018, אך היא הוקפאה כדי ליישר קו עם המסגרת החקיקתית שבנה לאחרונה האיחוד האירופי במסגרת ה- AI Directive. ה-AI Directive, חוק הבינה המלאכותית של האיחוד האירופי, שנכנס לתוקף לפני כשנה, קובע מסגרת רגולטורית למידת הפיקוח והבקרה שיידרשו מבינה מלאכותית, בהתאם לרמות הסיכון שלהן. החוק מבדיל בין רמות סיכון שונות, ולמערכות בינה מלאכותית שיוגדרו כבעלות "סיכון גבוה" תהיינה דרישות מוגברות לשקיפות, פיקוח אנושי, ותיעוד מדוקדק של המקורות. מכאן עולה השאלה – ככל שהתכנית של אסטוניה לפתח RoboJudge תצא לדרך, האם היא תסווג כתוכנית ברמת סיכון גבוהה? ואם כן, איזו רמה של פיקוח ובקרה יידרשו לתוכנית זו?
בהקשר זה, ראוי גם לציין את סעיף 22 לחוק ה-GDPR של האיחוד האירופי, אשר נועד לאסדר עיבוד נתונים אישיים של בני אדם ושמירה על פרטיותם. סעיף זה קובע כי למושא המידע (מי שהמידע נאסף עליו) תהיה הזכות שלא להיות כפוף להחלטה המבוססת על עיבוד אוטומטי בלבד, לרבות פרופיילינג, אשר יוצרת השפעות משפטיות או השלכות משמעותיות הנוגעות אליו. על כן, נראה שגם אם הבוט האסטוני יצא לפועל, הוא יצטרך בכל זאת להיות מפוקח על-ידי השופט האנושי.
הנכונות לעשות שימוש בבינה מלאכותית גם בין כותלי בתי המשפט הישראליים הולכת וגוברת. דוגמה בולטת לכך היא מערכת לסיוע בקביעת מתחם ענישה, שפותחה באוניברסיטת בן-גוריון בשיתוף פרקליטות המדינה. הכלי מציע השוואות מבוססות נתונים לאחר הזנת כתב אישום. במקביל, בשנת 2024 פורסמה תכנית מטעם רשות החדשנות לשילוב בינה מלאכותית בשירות הציבורי. אף שהמטרה היא ייעול והפחתת בירוקרטיה, טרם נמסרה עמדה ברורה באשר להיקף השימוש ולמגבלותיו – עמימות המעוררת שאלות באשר לעתיד המשפט האנושי בישראל.
במציאות בה בינה מלאכותית משתלטת על כל תחום, ייתכן שגם בתי המשפט עומדים בפני מהפכה. האם שדה המשפט צפוי להשתנות כך ששופטות ושופטים יוחלפו בעתיד במערכות של בינה מלאכותית? מדובר בסוגיה שאינה רק טכנולוגית, אלא גם בעלת השלכות מוסריות, כלכליות וחוקתיות. אך היכן עובר הגבול? כמה נסכים לשלב את הבינה המלאכותית, ובאיזו דרך נעשה זאת? ללא עקרונות ברורים, הדרך לשילוב AI בהחלטות משפטיות נותרת פתוחה ומסוכנת.
הזכות להחלטה אנושית שאוזכרה בחקיקה האירופית, מבוססת על עקרון משפטי לפיו לאדם עומדת הזכות שלא להיות כפוף להחלטה מחייבת המבוססת בלעדית על עיבוד נתונים אוטומטי, אלא בכפוף לפיקוח אנושי ממשי. הזכות אמנם טרם עוגנה בישראל באופן מפורש, ועל כן עשויה לעלות טענה שאין מניעה לשלב בוטים מסוג זה גם כאן, אך כבר היום ישנן הגנות לזכות המדוברת, אשר נובעות בין היתר מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נגזרתו לזכות להליך הוגן, וחוק הגנת הפרטיות. טיוטת ההנחיה מטעם הרשות להגנת הפרטיות, שבשלב זה עדיין פתוחה להערות הציבור, היא ביטוי מעשי למגמה זו. הטיוטה מבהירה כי הוראות חוק הגנת הפרטיות חלות גם על המידע האישי שמערכות בינה מלאכותיות מסיקות מהנתונים שהוזנו אליהן.
אנו נמצאים לא רק בפתחו של עידן טכנולוגי חדש, אלא גם בפתח של פרק חדש בעולם המשפט, אשר עשוי לשכתב את המערכת המשפטית המסורתית שאנו מכירים, ויוליד זכות חוקתית חדשה. משכך, על המחוקק ועל מערכת המשפט להכריע האם להפקיד את קבלת ההחלטות בידי אלגוריתמים, או לעגן בחוק כי המילה האחרונה תיוותר בידי אדם.
