אנשים מתחברים לאנשים לפני שהם מתחברים למדינות ולאידיאולוגיות

אחת מהזירות החשובות בהן מתקיימת מלחמת "חרבות ברזל" היא זירת ההסברה. נראה כי ישראל נכנסה למלחמה כאשר ידה בתחום זה על התחתונה. כפועל יוצא, צצו יוזמות רבות שמטרתן לחשוף את דעת הקהל העולמית לממדי זוועות ה-7 באוקטובר, ולרתימת דעת הקהל העולמית לתמיכה בישראל.

את אחת מהיוזמות האלו מובילה הסטודנטית מירב בראל. מירב, בת 24 מירושלים, היא סטודנטית שנה א' לתואר ראשון בתקשורת בהתמחות פרסום, הייטק ושיווק דיגיטלי. במסגרת תפקידה כמנהלת דיגיטל בעמותת "ישראליז" (ISRAEL-IS) העוסקת בשיפור תדמית ישראל בעולם,
עוסקת מירב בחודשים מאז פרוץ המלחמה בהצגת סיפוריהם של ניצולי הטבח לכל העולם.

את הכניסה שלה לעולם התקשורת עשתה מירב עוד בשירות הצבאי. "את השירות הצבאי שלי עשיתי בדובר צה"ל ככתבת צבאית ומנהלת הרשתות החברתיות הרשמיות של צה"ל", היא מספרת, "תחום הדיגיטל הוא תחום שאני אוהבת ועוסקת בו כבר מספר שנים, ובחרתי בלימודי תקשורת כי רציתי להתמקצע בתחום זה ולהעמיק את ההבנה שלי בעולם הזה".

העמותה שנולדה בעקבות טיול בחו"ל

לעמותת ישראליז היא הגיעה לפני כשנתיים. "ישראליז היא עמותה שקמה ב-2017 על ידי אייל בירן. אייל, שהיה קצין משוחרר מסיירת מטכ"ל, טס לטיול בחו"ל ונתקל בתפיסות השליליות שיש על ישראל בעולם. הוא הבין איזה פוטנציאל יש בשינוי התפיסות האלו על ידי המטיילים הישראלים עצמם", מספרת מירב, "הפעילות של ישראליז התחילה כתוכנית מטיילים. הוקמו מעין שגרירויות בדרום אמריקה שעזרו למטיילים הישראליים לספר את הסיפור הישראלי ולהנגיש אותו למטיילים אחרים, ממדינות אחרות. בהמשך הפעילות של העמותה השתנתה והתרחבה, גם כתוצאה מהסכמי אברהם. כיום העמותה פועלת בדרכים שונות על מנת להכשיר אנשים להיות יוצרי תוכן, לספר את הסיפור של ישראל במדינות שונות, כולל מדינות ערב עמן לישראל יש קשרים".

העיקרון לאורו פועלת העמותה הוא People to people, מסבירה מירב. "מה שמוביל את העמותה היא התפיסה כי אנשים מתחברים לאנשים לפני שהם מתחברים למדינות ואידיאולוגיות, לכן אנחנו דוגלים בלספר את הסיפורים האישיים והאותנטיים, כי להם יש את הכוח לחבר אנשים לישראל ולהביא להבנה טובה יותר בין אנשים ממדינות שונות".

מאז תחילת המלחמה מקדמת העמותה פעילויות הסברה שונות. כך, לדוגמה, הוציאה העמותה משלחות של משפחות של החטופים לפגישות עם חברי קונגרס אמריקאיים, ובכירים בממשל האירי, ביניהם ראש הממשלה. "בנוסף, העברנו וובינרים, בהם השתתפו עשרות אלפים, לאנשים שרוצים לדעת איך לייצר תוכן אפקטיבי ברשתות החברתיות השונות, מתוך הבנה שזו זירה חשובה מאוד שמצריכה הבנה כיצד הדברים בה מתנהלים.
נתנו בוובינרים האלו כלים מאוד חשובים כמו באיזה האשטגים להשתמש, איזה מסרים להעביר, איזה יוצרי תוכן לשתף ועוד".

לתת לניצולים לדבר

במקביל לכל העשייה הזו, מירב עצמה קידמה פעילות נוספת – חשובה מאין כמוה. "ב-7 באוקטובר קיבלתי טלפון ממי שהיה המפקד שלי בדובר צה"ל, שהיום לומד באוניברסיטת הרווארד. הוא סיפר לי שלסטודנטים באוניברסיטה שלומדים איתו, ולאנשים בחו"ל באופן כללי, קשה להבין מה קרה. חשבנו יחד שצריך לעשות משהו שיציג את הסיפורים האישיים וירכז אותם במקום אחד. חשבנו שיהיה נכון לייצר פלטפורמה ממנה יוכלו לשתף את הסיפורים האלו הלאה".

מהחשיבה המשותפת הזו נוצרו שני עמודים – אחד באינסטגרם והשני בטיקטוק – המרכזים סיפורים אישיים של ניצולי הטבח, בעיקר של ניצולי מסיבת הנובה. "היה לנו חשוב שהניצולים יספרו את הסיפור שלהם בעצמם, מול מצלמה, בלי פילטרים, בלי עריכה מוגזמת, בשפה שלהם. מי שיכול דיבר באנגלית, מי שלא – העלנו עם תרגום. ב-9 באוקטובר העלנו את העמודים וזה פשוט התפוצץ. תוך כמה שעות הגענו ל-20 אלף עוקבים, תוך שבועיים היו לנו מעל ל-100 אלף עוקבים ומיליוני חשיפות. אנחנו רואים שאנשים פשוט צמאים לשמוע את הסיפורים ממקור ראשון. בין השאר משתפים את התכנים שלנו בר רפאלי, אמנדה הירש, אישתו של ג'רי סיינפלד ועוד. חשוב לציין כי הפעילות הזו התאפשרה בזכות עשרות מתנדבים שעובדים איתנו".

מירב מספרת כי בתקופה האחרונה הם מבינים כי אנשים שבעו מסיפורי הזוועות, ולכן עיקר העשייה שלהם מתמקדת בסיפורי החטופים.
"זו ליבת העשייה שלנו בחודש וחצי האחרונים. אנחנו מקדישים מחשבה רבה למה יהיה ביום שאחרי, מה נכון יהיה לפרסם, איזה סיפורים אנשים ירצו לשמוע ולאן נרצה לקדם את זה".

באופן כללי, מירב מאמינה כי לפלטפורמות הדיגיטליות השונות יש פוטנציאל השפעה מאוד רחב. "זה מקום טוב להעביר בו מסרים שונים – וההבנה הזו התחדדה אצלי עוד יותר בחודשים האחרונים. בנוסף, גם בשירות צבאי וגם בישראליז תמיד האמנתי בתקשורת בינאישית, בבני אדם שמדברים עם בני אדם, בלי גרפיקות, בלי יותר מדי עריכה בלי אפקטים. העשייה העכשווית, סביב המלחמה, חידדה אצלי עוד יותר את התפיסה הזו. ראינו שאפילו סרטונים ארוכים מאוד במונחים של דיגיטל – זכו לצפיות עד הסוף. זה מוכיח שאין תחליף לסיפור אותנטי, אין תחליף לבני אדם שמדברים עם בני אדם. לכן אני מאמינה שכאשר מתמקדים בהסברה - צריך להתמקד בכיוונים האלו: פחות סרטוני הסברה קלאסיים, פחות דפי מסרים ועובדות.
בסוף לסיפור האישי יש הכי הרבה אימפקט".

ומה מירב רוצה לעשות בעתיד? "אני מאמינה שארצה לעסוק בעולמות השיווק והפרסום, אבל תמיד באיזשהו מקום ארצה גם לפעול לטובת קידום התדמית של ישראל בעולם. זה חלק ממני, אני אוהבת את המדינה הזו ואת העשייה הזו. אני לא יודעת לאן החיים ייקחו אותי אבל מאמינה שהעיקרון הזה תמיד יהיה חלק מהעשייה שלי".

לעמוד האינסטגרם - survived.to.tell

מירב בראל, סטודנטית שנה א' לתקשורת ומנהלת דיגיטל בעמותת "ישראליז"