בינה מלאכותית בחינוך - המהפכה האקדמית

האם בעידן ה-AI יש משמעות לתהליך הלמידה המסורתי של מרצה/מורה שעומד בכיתה מול תלמידים/סטודנטים? האם יש עוד משמעות למטלות בית? למבחנים? אם לשפוט לפי הקצב שבו כלי AI נכנסים לכיתות, למבחנים ולתהליכי הלמידה, נדמה שהשאלה כבר אינה אם מערכת החינוך כולה, והאקדמיה בפרט, ישתנו - אלא כיצד. עבודות נכתבות בתוך שניות, מידע זמין מכל מקום, וכלים חכמים יכולים לייצר טקסטים, לענות על שאלות ולסייע בפתרון בעיות.
ד"ר יאיר צדוק, מרצה בתחומי החינוך והרובוטיקה בבית הספר לחינוך במכללה למינהל, מאמין כי השינוי הזה אינו מסמן את סוף עידן המרצה. להפך: הוא מגדיר מחדש את התפקיד שלו.
"האתגר הגדול שמעמידה הבינה המלאכותית בתחום החינוך הוא קיצורי הדרך שהיא מאפשרת. סטודנטים וסטודנטיות, תלמידים ותלמידות, מקבלים את כל המידע - ובשניות. וכן בדיוק נכנס תפקיד המורה/מרצה- לעודד אותם לחשיבה עצמאית".

כשהמטלה המסורתית כבר לא מספיקה

אם בעבר עבודה אקדמית הייתה יכולה לבחון במידה רבה את היכולת של הסטודנט לאסוף מידע, לנסח אותו ולהציג אותו באופן מסודר, כלי AI משנים את המשוואה. כאשר כלי AI יכולה לייצר טקסט שלם בתוך רגעים, השאלה החשובה הופכת להיות לא רק "מה כתבת?", אלא גם "איך חשבת?".
לדברי ד"ר צדוק, זו אחת הסיבות לכך שהדגש עובר מהתוצר הסופי אל תהליך הלמידה עצמו. "היום התפקיד של המורה והמרצה הוא ללמד את הסטודנטים והתלמידים איך לפתור בעיות, לחשוב בצורה ביקורתית על תחומים שונים". כך, במקום להסתפק בבדיקת התשובה, המרצה יכול לבחון את הדרך שהובילה אליה: האם הסטודנט הבין את החומר? האם הוא יודע להסביר את הבחירות שלו? האם הוא מסוגל לזהות טעות או להגן על עמדה מסוימת? "התפקיד של אנשי החינוך הוא להבין אם התלמיד/סטודנט באמת הבין. לשאול אותו שאלות שבוחנות את עומק ההבנה שלו", אומר ד"ר צדוק.
גם עולם הבחינות מתחיל להשתנות בהתאם. במקומות מסוימים יש העדפה גוברת לבחינות על פני עבודות בית. אבל השינוי לא בא לידי ביטוי רק בכך. ד"ר צדוק מספר כי קיימים כיום כלי AI שיכולים לסייע ביצירת שאלות שמחייבות תשובה אנושית ולא רק שחזור של מידע. בנוסף, לדבריו, מערכת ניהול הלמידה במכללה למינהל מאפשרת למרצים, באמצעות כלי AI, לייעל את המבחנים, בין היתר באמצעות יצירת מבחנים אישיים לסטודנטים ולסטודנטיות ומתן אפשרות לקבלת משוב מידי. 

הסטודנט כבר לא רק צרכן של ידע

בעולם שבו כמעט כל פיסת מידע נמצאת במרחק של שאלה אחת, תפקידו של הסטודנט משתנה גם הוא. הוא כבר אינו נדרש להיות רק מי שיודע למצוא את התשובה, אלא מי שיודע לשאול את השאלה הנכונה, לבדוק את התשובה ולהבין מה לעשות איתה – לא להסתמך על השאלות הנוספות שמציע הצ'אט אלא לחשוב על כאלו בעצמו.
"זה התפקיד של הסטודנטים והסטודנטיות כיום - לקחת את כלי ה-AI ולהשתמש בצורה מושכלת ולהרחיב עולמות", אומר ד"ר צדוק. במובן הזה, AI אינו מבטל את הצורך בידע אלא משנה את האופן שבו משתמשים בו. הסטודנטים והסטודנטיות נדרשים להתמודד עם מידע ממקורות שונים, להפעיל שיקול דעת, לחשוב באופן ביקורתי ולבחון את התוצרים שהכלי מספק להם. כך, היכולת לעבוד עם AI הופכת לחלק מארגז הכלים האקדמי - לא כתחליף לחשיבה, אלא ככלי שמאפשר להרחיב אותה.
ד"ר צדוק מדגיש כי מדובר גם בשינוי תפיסתי: "הטכנולוגיה לא מהווה מכשול אבל יש נדבכים נוספים להתייחס אליהם. העולם מרחיב אפשרויות ופותח את האופציות - צריך לראות את זה בהיבט הרחב". בהקשר הזה הוא מספר על סטודנט שלו שפיתח, באמצעות AI, בקלות ובמהירות, אפליקציה שמטרתה לסייע לו בעבודתו בתחום החינוך, אבל לא לקח בחשבון סוגיות הכרוכות בהגנה על הפרטיות. "כאן נכנס התפקיד שלי כמרצה, להאיר את עיניו ולעזור לו לחשוב על פתרונות מתאימים", אומר ד"ר צדוק.

בין האלגוריתם לאדם

לצד ההזדמנויות, הכניסה של AI למערכת החינוך מעלה שאלה נוספת: איך מוודאים שהטכנולוגיה אינה באה על חשבון הקשר האנושי?
עבור ד"ר צדוק, המפתח הוא לא להסתכל על AI כעל תחליף למורה או למרצה, אלא ככלי שמאפשר להם לשנות את אופן ההוראה. אם בעבר המרצה היה במידה רבה מקור הידע המרכזי בכיתה, הרי שכיום הסטודנטים יכולים להגיע למידע במהירות ובאופן עצמאי. לכן, הערך של המרצה נמצא יותר ויותר ביכולת להנחות, לאתגר, לשאול שאלות ולייצר סביבת למידה שבה יש מקום לחשיבה.
השינוי הזה בא לידי ביטוי גם בכלים שבהם ד"ר צדוק משתמש בפועל. אחד מהם הוא NotebookLM,  המאפשר לו לשתף עם הסטודנטים מצגות ושיעורים, ולאפשר להם לשאול שאלות ולבנות תכנים סביב חומרי הלימוד. "זה כלי שיתופי שמשנה את אופי הלמידה", הוא אומר. במקום שהלמידה תתרחש רק בזמן השיעור ובאופן חד-כיווני, נוצרת סביב חומרי הקורס סביבת עבודה אינטראקטיבית יותר. הסטודנטים יכולים לחקור את החומר, לשאול עליו שאלות ולהעמיק בו - והמרצה הופך למי שמכוון את התהליך.

לא רק ללמוד על AI - ללמוד לעבוד איתו

השינוי אינו נשאר ברמת הדיון התיאורטי. לדבריו של ד"ר צדוק, הסטודנטים והסטודנטיות בקורסים שלו מתנסים באופן מעשי בכלי AI ולומדים להתמודד עם האתגרים שהם מייצרים במערכת החינוך.
"כל הסטודנטים והסטודנטיות במכללה לומדים לעבוד עם כלי AI – זה חלק אינטגרלי מכל תוכניות הלימוד" הוא אומר. 
בקורסים שלו, משתמש ד"ר צדוק בטכנולוגיה גם על מנת לאתגר את החשיבה סביב חינוך באופן כללי, האתגרים שהוא מייצר ודרך ההתמודדות איתם. כך, לדוגמה, היא עבודה שעשו סטודנטים בקורס של ד"ר צדוק עם משחקי קופסה – הם לקחו כלי חברתי ופיזי ובנו סביבו פעילות שלמה באמצעות כלי AI . הסטודנטים התנסו בשינוי המשחק, בחשיבה כיצד אפשר להשתמש בטכנולוגיה כדי לפתח אותו, ובמקביל התמודדו עם האתגרים שהשימוש ב-AI מעלה.
עבור מוסדות אקדמיים, מדובר גם, ואולי בעיקר, באתגר של גמישות. תוכניות לימוד וסביבת ההוראה נדרשות להתעדכן בקצב שבו הטכנולוגיה משתנה. במכללה למינהל, ההתנסות בכלים כמו אלה שבהם משתמש ד"ר צדוק, מדגימה כיצד AI יכול להפוך לחלק מהעבודה האקדמית השוטפת – ולא להישאר נושא חיצוני שנלמד בנפרד.

העתיד של הלמידה כבר כאן

הבינה המלאכותית אינה מבטלת את הצורך במרצים ומרצות ובמורים ומורות. היא משנה את מערכת היחסים ביניהם.
המרצה אינו עוד בהכרח האדם היחיד שמחזיק בידע, אלא מי שמסייע להפוך מידע להבנה. הסטודנט אינו רק מי שמקבל ידע, אלא מי שנדרש לדעת לחקור, לאמת, לשאול וליישם. והטכנולוגיה אינה רק מנוע שמייצר תשובות - היא יכולה להפוך לכלי שמרחיב את האפשרויות של תהליך הלמידה.
מוסדות אקדמיים, דוגמת המכללה למינהל, שמתאימים את עצמם לעידן הזה, הופכים את כלי ה-AI לחלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה, תוך שהם עושים בהם שימוש באופן ביקורתי, יצירתי ואחראי.