כלואים בטיפול

המחקר, שהתפרסם בכתב העת היוקרתי Community Mental Health Journal, נערך על ידי ד"ר רפאל יונתן לאוס, מרצה בכיר בסגל תוכנית המוסמך בתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, וד"ר נילי קרקו-אייל, סגנית דיקנית בפקולטה למשפטים ע"ש חיים שטריקס

כיצד מטופלים המקבלים תרופות אנטי פסיכוטיות חווים את תהליך קבלת ההחלטות לגבי הטיפול בהם? האם הם מרגישים שיש להם אוטונומיה ו"קול"? מחקר חדש של שני חוקרים מהמכללה למינהל בחן בין השאר גם את השאלות הללו.

המחקר בחן את נקודת המבט של מטופלים על קבלת החלטות בטיפול ארוך טווח בתרופות אנטי פסיכוטיות, בטיפול שאינו בכפייה. באמצעות ראיונות עם 20 מטופלים ומטופלות, המחקר התמקד בחוויותיהם בנוגע לשימוש מתמשך בתרופות, בדגש על הסכמה מדעת. הממצאים מצביעים על כך שטיפול ארוך טווח מחייב הערכה מחדש מתמשכת של ההסכמה, תוך התחשבות בתופעות לוואי, יעילות הטיפול ורצונות המטופל.

מעגל אובדן האוטונומיה: כשמטופלים מרגישים "כלואים בטיפול"

ניתוח עדויות המשתתפים במחקר חשף תהליך מחזורי של שחיקה מתמשכת באוטונומיה של המטופל בטיפול ארוך טווח בתרופות אנטי פסיכוטיות. תהליך זה בא לידי ביטוי בשלושה נושאים מרכזיים המשולבים זה בזה:

פער במידע הראשוני: "לנטילה ממושכת של תרופה יש ההשלכות", אומר ד"ר יונתן לאוס. "מהמחקר עולה כי למטופלים לא אמרו בתחילת הטיפול כי הם עשויים לקחת את התרופות כל חייהם, ומה ההשלכות של נטילה זו. בנוסף לא אמרו להם כי להפסקת התרופות נלוות תופעות גמילה". רבים מהמשתתפים דיווחו שלא קיבלו מידע מקיף על תלות בתרופה, תסמיני גמילה או משך הטיפול הצפוי לפני שהחלו ליטול את התרופות. חלקם גילו זאת רק בדיעבד, באמצעות ניסיון אישי או מחקר עצמאי. כפי שתיאר זאת אחד הנשאלים: "אני מודה, זה יותר כמו שהם לא דיברו איתי על איך לרדת מזה ומתי לרדת מזה ומתי להפסיק לקחת את זה ואם אפשר להפסיק לקחת את זה. כאילו נתנו לי תרופה לטפל במצב המיידי ולא דיברו על ההמשך".

קושי בהפסקת הטיפול ותגובת הרופאים: מטופלים רבים דיווחו על רצון להפסיק או להפחית את הטיפול התרופתי האנטי פסיכוטי. הסיבות לכך היו מגוונות, וכללו תופעות לוואי שונות, חוסר תועלת מספקת מהתרופה, וחשש מפיתוח תלות ורצון "להיות נורמלי". אולם, מהמחקר עולה כי מי שדיווחו לרופאים על תופעות לוואי או חוסר יעילות, חשו כי הרופאים לא מאמינים להם, וההמלצה הייתה לשנות את מינון התרופה או להחליף אותה באחרת, אך לא להפסיק את הטיפול. "הם אומרים לך שאחרי חודש זה יעבור; אחרי תקופה זה יעבור... הוא אמר שזה יעבור; אין מה לעשות... הוא גם לא האמין שאלה תופעות לוואי". "שתי הפסיכיאטריות שהיו לי קודם זלזלו ומזערו את הבעיות". המשתתפים ציינו כי לא הרגישו נכונות מצד הפסיכיאטרים המטפלים לשקול את האפשרות להפסיק את הטיפול התרופתי או להפחית את השימוש בו, גם כאשר הם גילו עניין בכך. "אני באה אליו והוא אומר לי, 'אז מה את עושה פה? אין לי איך לעזור לך אם לא תיקחי כדורים'".

תחושת כליאה וחוסר סוכנות: כתוצאה מכך, במקרים רבים הפסקת התרופה נעשתה ללא ליווי רפואי. המטופלים סבלו מתופעות גמילה – עליהן לא סופר להם מראש. תופעות אלו הקשו עליהם להפסיק את נטילת התרופות והביאו לתחושה שהם "כלואים" בטיפול. "יש מחשבה: גם אם אחזור אליהם, איך אי פעם אפסיק לקחת אותם? זה מורכב". ד"ר יונתן לאוס מדגיש כי ממצא זה מחזק ממצאים קיימים לפיהם אנשים שלוקחים תרופות אנטי פסיכוטיות מדווחים על תחושה של מחסור בשליטה ואובדן סוכנות. "האנשים האלה מרגישים פעמים רבות שאין להם אוטונומיה, שלא מתייחסים אליהם ואל הרצונות שלהם".

החשיבות של הסכמה מדעת מתמשכת וחיזוק האוטונומיה של המטופל

ד"ר יונתן לאוס מציין כי תהליך זה משפיע על יכולתם המיידית של המטופלים לקבל החלטות מושכלות, ויש לו השלכות ארוכות טווח, במיוחד כאשר מתעוררות החלטות לגבי המשך או שינוי הטיפול עקב שינויים במצב הבריאותי או בהעדפות. "אם אדם אינו באשפוז כפוי – זכותו לקבל מידע מפורט על הטיפול בו ולקבל החלטה בהתאם לכך, כמו למשל – מידע שמראה לו כי הפסקת הטיפול תהיה מלווה בתסמיני גמילה. אנחנו רואים כי יש נטייה להתייחס למטופלים שלוקחים תרופות אנטי פסיכוטיות ככאלו שהם לא באמת אוטונומיים, ואין להם יכולת להחליט על עצמם, והיחס הזה, כאמור, פוגע בהם במובנים רבים".

המחקר מדגיש את החשיבות של מסירת מידע מקיף, התייחסות רצינית לחוויות המדווחות על ידי המטופלים, ותהליכי טיפול המעצימים את תחושת האוטונומיה של המטופלים בטיפול הפסיכיאטרי שלהם. ההמלצה היא לאמץ כלים לשיתוף המטופל במידע הנדרש לצורך קבלת ההחלטות כברירת מחדל בפרוטוקול מובנה.

 ד"ר רפאל יונתן לאוס, מרצה בכיר בסגל תוכנית המוסמך בתואר שני בפסיכולוגיה קלינית