מלקקים את הפצעים: מהי פוסט-טראומה וכיצד מטפלים בה?
נראה שאין צורך להסביר לדוברי עברית את המונח "פוסט-טראומה". החיים בישראל, לצערנו, מייצרים טריגרים רבים להופעה של ההפרעה אצל אנשים רבים – מלחמות, פיגועים, או "סתם" מצב ביטחוני לא יציב.
מבקר המדינה מעריך – 38% מהאוכלוסייה סובלים מפוסט-טראומה
טבח ה-7 באוקטובר והמלחמה הארוכה שפרצה בעקבותיו זעזעו את הציבור הישראלי במובנים רבים, וללא ספק גרמו לעלייה במספר הפוסט-טראומתיים. מחקר שנערך על ידי חוקרים ממכללת רופין ואוניברסיטת קולומביה זמן קצר לאחר הטבח הראה כי שיעור הסובלים מפוסט-טראומה בישראל עלה משמעותית מ-16.2% ל-29.8%.
העלייה המשמעותית במספר הסובלים מפוסט-טראומה גרמה גם למבקר המדינה לעסוק בנושא. בדו"ח מיוחד שהוציא משרד מבקר המדינה, מעריכים כי שיעור הישראלים הסובלים מפוסט-טראומה בעקבות ה-7 באוקטובר עומד על 38% - כ-900 אלף איש ואישה.
אין ספק כי העלייה הזו תחייב התייחסות מצד הגופים המטפלים בבריאות הנפש בישראל והתאמת המשאבים לטובת המטופלים והמטופלות הרבים.
גם מי שנחשפו לא בזמן אמת לזוועות יכולים לפתח פוסט-טראומה
ד"ר רפאל יונתן-לאוס, פסיכולוג קליני מומחה-מדריך ומרצה בכיר בתוכנית המוסמך בתואר השני בפסיכולוגיה קלינית של המכללה, מדבר על הפרעה ובעיקר – על דרכי הטיפול בה.
"פוסט-טראומה (PTSD) היא הפרעה ייחודית בתחום בריאות הנפש בכך שהיא מופיעה כתגובה למצבים מסוימים", הוא מסביר, "ההפרעה נוצרת בעקבות חשיפה לאירועים טראומתיים, כאלו המייצרים סכנה לחיי האדם או הקרובים לו, כמו פיגוע, מלחמה, תאונה, אונס ועוד".
בהקשר זה מציין ד"ר יונתן-לאוס כי גם חשיפה "יד שנייה" לאירועים טראומתיים יכולה לייצר הפרעה פוסט-טראומתית. "מטפלים שטיפלו בניצולי הטבח ושמעו את סיפורי הזוועה, למשל, או אנשים שנחשפו לסרטוני הזוועות יכולים לסבול גם הם מהפרעה פוסט-טראומתית. ואכן, משרד הביטחון הכיר בנכות של קצינת משטרה שלקתה בפוסט-טראומה לאחר שצפתה במסגרת תפקידה בסרטוני טבח ה-7 באוקטובר".
מי שסובלים מפוסט-טראומה עלולים לסבול מזיכרונות חודרניים של האירוע (פלאשבקים), להיבהל מרעשים חזקים, לסבול מסיוטי לילה, ומתסמינים פיזיים שונים כמו דפיקות לב מואצות, הזעה ועוד. הם עלולים לפתח הימנעות ממצבים מסוימים, כדי לא להיזכר באירוע הטראומתי. "רבים מהם גם עלולים לפתח מחשבות עצמיות שליליות, להאשים את עצמם, להרגיש כעס קיצוני ופחד, לסבול מתגובתיות יתר שבאה לידי ביטוי בהתנהגות הרסנית, התפרצויות זעם ועוד".
לדברי ד"ר יונתן-לאוס כאשר התסמינים נמשכים יותר מחודש ניתן לדבר על הפרעה פוסט-טראומתית, כאשר הסובלים מהפרעה זו חווים פגיעה בתפקוד ומצוקה משמעותית.
תמונה של הפרעה פוסט-טראומטית היא לא התגובה היחידה לטראומה
"קיימת נטייה לצמצם את החוויה הטראומטית למופע הצר של הפרעה פוסט-טראומטית, ובכך לשכוח שאנשים מגיבים לחורבן פנימי במגוון רחב של צורות. בין המופעים הנפוצים אנו רואים נסיגה דיכאונית עמוקה, אובדן אנרגיה והתכנסות פנימה שמשתקת את התפקוד; אנחנו רואים שינויים אישיותיים שמשנים את כל מבנה העצמי של האדם; ולעיתים הטראומה פועלת כטריגר להתפרצות של הפרעות נפשיות חמורות וכרוניות כמו פסיכוזה חולפת, סכיזופרניה או הפרעה דו-קוטבית", אומר ד"ר יונתן-לאוס.
"ישנו גם המופע של אובדנות, וכאן נעשית ברורה ההבחנה בין אבחנה פסיכיאטרית למה שדורש טיפול: אובדנות כשלעצמה כלל לא נחשבת לאבחנה פסיכיאטרית, וכשמשהו לא מוגדר כאבחנה רשמית, הוא לעיתים קרובות נותר שקוף או ללא מענה טיפולי הולם, למרות היותו ביטוי קיצוני של סבל. בדומה, מופעים של אובדן תחושת שייכות, למשל, למדינה או למשפחה וכן תחושת אשמה שמביאה להתנהגויות של הענשה עצמית, כלל לא נחשבות כבעיה הנובעת מהטראומה ודורשת התייחסות מהסיבה הפשוטה שהן לא אבחנות בכלל ובאופן ספציפי לא חלק מהתמונה הקלינית של הפרעה פוסט-טראומטית", מציין ד"ר יונתן-לאוס. הוא מוסיף כי "הקשב שלנו כחברה וכאנשי מקצוע צריך להיות רחב ופתוח למגוון האופנים שבהם אנשים מגיבים לטראומה. העיסוק הבלעדי במופע הפוסט-טראומטי 'הקלאסי' הוא טרגדיה עבור הרבה מאוד אנשים".
טיפול ממוקד בהפרעה אינו בהכרח יעיל יותר
כיצד מטפלים בנפגעי פוסט-טראומה? ד"ר יונתן-לאוס מציין כי ישנם טיפולים ייעודיים בהפרעה כמו טיפול בחשיפה ממושכת, טיפול ENDR ונוספים, אך מציין כי הם לא נותנים תוצאות טובות יותר מטיפולים שאינם ממוקדים בפוסט-טראומה.
"בישראל, בעיקר בעקבות ה-7 באוקטובר, יש נטייה להתמקד ולהשקיע בטיפולים הייעודיים לפוסט-טראומה, אבל מחקרים שונים שנעשו בתחום מראים כי אין להם בממוצע יתרון בעל משמעות קלינית על פני טיפולים אחרים".
כך הוא מצביע על סקירה רחבה שפורסמה ב-2024 שמצאה כי באופן כללי, היעילות של פסיכותרפיה בטיפול בפוסט-טראומה (PTSD) היא צנועה, כאשר רק כ-38% מהמטופלים משיגים שיפור משמעותי בתסמינים. המטה-אנליזה הראתה כי אין הבדלים מהותיים ביעילות הכללית בין טיפולים ממוקדי טראומה לכאלו שאינם (שניהם נעים סביב 35% הצלחה), ולמרות שטיפול קוגניטיבי ממוקד טראומה (TF-CT) הציג שיעור תגובה גבוה יותר של 52%, יש להסתייג מממצא זה לדבריו שכן הוא מבוסס על מדגם מצומצם של 8 מחקרים בלבד לעומת עשרות מחקרים בשיטות האחרות.
ממצאים אלו נתמכים במטה-אנליזה נרחבת נוספת משנת 2023 (הכוללת 157 מחקרים ו-11,565 מטופלים), שאישרה כי הן הטיפולים הממוקדים והן הטיפולים שאינם ממוקדים בטראומה נמצאו יעילים, אך לא נמצאו ביניהם הבדלים בעלי משמעות קלינית ניכרת. למרות שטיפול ה-TF-CBT הציג יתרון סטטיסטי קל ביעילותו לעומת טיפולים שאינם ממוקדי טראומה, יתרון זה היה מזערי, ובמקביל נמצא כי הוא כרוך בשיעור נשירה גבוה במעט.
לתת למטופל את האפשרות לבחור
"יש לנתונים האלו חשיבות, בעיקר להבנה כי לא לכל מטופל מתאים טיפול ממוקד בפוסט-טראומה", אומר ד"ר יונתן-לאוס. "יש מטופלים שיגיעו לטיפול כזה וירגישו תסכול, כי הם ירצו לדבר על מערכת היחסים שלהם למשל, אבל הטיפול יתמקד רק בפוסט-טראומה, אלו דברים שאנחנו פוגשים בקליניקה. במצב כזה הם עלולים לפרוש מהטיפול. גם טיפול בחשיפה ממושכת יכול להיות בעייתי עבור חלק מהמטופלים, כי הוא מפגיש אותם שוב עם הטראומה, ולגרום לאחוזי נשירה גבוהים יחסית. הבעיה עם נשירה היא שפעמים רבות אנשים מאבדים תקווה, 'אם הטיפול הכי יעיל לא עזר לי או אפילו הביא להחרפת המצוקה אז אני מקרה אבוד'".
לסיכום הוא אומר: "לכל אחת מהשיטות הטיפוליות – אלו שממוקדות בפוסט-טראומה ואלו שלא – יש את היתרונות והחסרונות שלה. זה מבורך שיש יותר ויותר הכשרות בגישות ממוקדות, אבל בסופו של יום חשוב לתת למטופל את האפשרות לבחור. זה חשוב בעיקר כאשר מדובר במטופלים שחוו טראומה, מכיוון שאצלם יש קשר בין התחושה שלהם שהם שולטים בסיטואציה להצלחת הטיפול. מלבד זאת, ברמה המערכתית יהיה חבל לוותר על הניסיון הרב של פסיכולוגים ופסיכולוגיות שעובדים במגוון רחב של גישות עם מגוון רחב של סוגי מצוקות רק משום שהם לא בהכרח משתמשים בטכניקות ממוקדות לטראומה. זה נכון גם כי הרבה פעמים התגובה לטראומה היא כאמור בכלל לא מופע פוסט-טראומטי וגם בהרבה מקרים שיש פוסט-טראומה זה ממש לא הדבר היחיד שיש ושדורש טיפול".
ד"ר רפאל יונתן־לאוס, פסיכולוג קליני מומחה-מדריך ומרצה בכיר
