לא רק שטיפת ידיים אובססיבית: OCD מהסוגים שפחות הכרתם
שטיפת ידיים אובססיבית היא אולי הדוגמה המרכזית שעולה בראשם של מרבית האנשים כשהם חושבים על הפרעת OCD (Obsessive Compulsive Disorder), אבל להפרעה זו ישנם ביטויים נוספים – פחות מוכרים.
OCD היא הפרעה נפשית המאופיינת במחשבות טורדניות בלתי נשלטות (אובססיות) ובהתנהגויות כפייתיות חוזרות ונשנות (קומפולסיות). המעגל של מחשבות ופעולות אלו גוזל זמן רב, מסב מצוקה רבה ועלול לפגוע באופן משמעותי בתפקוד היומיומי.
השכיחות – בין 1% ל-3% מכלל האוכלוסייה
לדברי ד"ר אשר שטראוס, פסיכולוג קליני מומחה, ראש התוכנית לתואר ראשון בפסיכולוגיה, החוג לפסיכולוגיה, בפקולטה למדעי האדם והחברה, מהפרעה זו סובלים כ-1%-3% מכלל האוכלוסייה. ד"ר שטראוס, שמחקריו מתמקדים בהרחבת מודלים קוגניטיביים והתנהגותיים להבנה ולטיפול בהפרעות חרדה ודיכאון ובפרט ב-OCD, מסביר כי להפרעה זו יש מאפיינים משותפים עם הפרעת חרדה. "בעבר התייחסו להפרעת ה-OCD כהפרעת חרדה, מכיוון שיש להן מאפיינים דומים, אבל היום יש שמתייחסים אליה כהפרעה נפרדת בעלת מאפיינים ייחודיים".
לדבריו, מי שסובלים מ-OCD חווים רמות שונות של ההפרעה: "מדובר בהפרעה שנעה על ספקטרום - יש מי שיסבלו ממנה בצורה קיצונית, וכאלו שפחות. למשל, יש מי שיבדקו אם הגז סגור כמה פעמים לפני שיצאו מהבית ויש מי שיחזרו באמצע יום העבודה הביתה לוודא שהגז אכן סגור. פחות משנה היכן האדם מצוי על הספקטרום של ההפרעה, כי גם כאשר מי שסובל ממנה מודע לכך שלעיתים ההתנהגויות שלו אינן הגיוניות - ההפרעה עלולה לפגוע באופן משמעותי בתפקוד היומיומי, בעבודה, בלימודים, ובמערכות יחסים".
ההתפרצות של ההפרעה מתרחשת ברוב המקרים אצל מבוגרים צעירים – גילאי 18-19, אבל יכולים להיות לה סימנים בגילאים צעירים יותר. "נדיר שמישהו יפתח את המחלה בגיל מאוחר כאשר לא היו לה סימנים מוקדמים", מסביר ד"ר שטראוס.
צורך "לנקות" את המחשבות
כאמור, להפרעה זו יש מופעים רבים, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות, כאשר הכפייתיות המחשבתית הזו יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים מגוונים. למשל, נער צעיר שעסוק בצורה קיצונית בשאלה אם הוא הומוסקסואל. "למרות שמדובר במחשבה נורמטיבית, הנער הזה מוטרד בצורה קיצונית מעצם העובדה שמהמחשבה עלתה במוחו".
דוגמה נוספת היא של אנשים שעסוקים בבחינה מתמדת של מערכות היחסים שלהם. "אלו יכולים להיות אנשים במערכות יחסים טובות ונעימות, אבל הם מתלבטים לגביהן ללא הרף, מרגישים לגביהן חוסר ודאות תמידי. אותם אנשים עסוקים בשאלה האם הם אוהבים את בן/בת הזוג, עד כמה הם אוהבים אותם והאם זה מספיק'".
עוד מופע פחות מוכר של הפרעת ה-OCD יכול להיות של אנשים החוששים כי יפגעו באנשים אחרים. "אלו אנשים שהם כלל לא תוקפניים אבל עסוקים כל הזמן במחשבה שהם עלולים לתקוף מישהו אחר, או לחילופין לחשוב על אנשים עמם היתה להם אינטראקציה כלשהיא בעבר, שבמהלכה אולי פגעו בהם. הם יחזרו בצורה אובססיבית לאותה מערכת יחסית במחשבותיהם, וינתחו אותה מכל כיוון אפשרי".
לדבריו, רבים מהמופעים של OCD מתקשרים לצורך בסדר וניקיון, וגם רבים מהמופעים הפחות מוכרים עונים על דפוס זה: "לאותם אנשים יש איזה רצון לסדר ולנקות את המוח מהמחשבות שמטרידות אותם", הוא מסביר, "הקושי הגדול באנשים שסובלים מהפרעות אובססיביות פחות מוכרות, הוא ביכולת לאבחן אותם ולהעניק להם את הטיפול המתאים".
ללמוד לחיות עם הרעש המחשבתי
הטיפול ב-OCD יכול לסייע משמעותית לסובלים מההפרעה. "הטיפול המומלץ הוא טיפול פסיכולוגי התנהגותי קוגניטיבי (CBT), לעיתים בשילוב עם טיפול תרופתי – אותן תרופות שאנחנו משתמשים בהן לטיפול במי שסובלים מחרדה ודיכאון, רק שבדרך כלל יש צורך במינונים גבוהים יותר של אותן התרופות", הוא אומר.
באמצעות טיפול התנהגותי קוגניטיבי, מרחיבים את היכולת של המטופלים והמטופלות להיחשף לדברים שמטרידים אותם. "בטיפול כזה לומדים להרחיב את היכולת להתמודד עם מה שמטריד. במסגרת הטיפול ההתנהגותי חושפים את המטופלים בהדרגה לדברים שמטרידים אותם ומתרגלים איתם את היכולת להימנע מההתנהגויות בהן הם נוקטים כדי להתמודד עם המחשבה המטרידה. למעשה, אחד הדברים שלומדים בטיפול קוגניטיבי הוא לקחת את המחשבות הטורדניות פחות ברצינות".
האם אפשר להעלים את התופעה? "אפשר לחזור לחיים תקינים", אומר ד"ר שטראוס, "עבור חלק מהמטופלים ההפרעה מפסיקה להיות הפרעה, אך מטופלים מתארים אותה כהתמודדות. קצת כמו אדם שנגמל מסיגריות אבל יודע שההתמודדות עם ההתמכרות תמיד תלווה אותו. הרגישות קיימת תמיד, אבל בטיפול פסיכולוגי מקבלים כלים להתמודד איתה. הטיפול עוזר לאנשים לחיות עם הרעש המחשבתי". 
ד"ר אשר שטראוס, ראש התוכנית לתואר ראשון בפסיכולוגיה
