מסחר בניירות ערך תוך שימוש במידע פרטי
בכל מדינה בעולם שבה קיים מסחר ציבורי (בורסאי) בניירות ערך, קיים איסור רגולטיבי גורף על השימוש במידע פנים, איסור המעוגן על ידי החוק הפלילי. מידע פנים מוגדר כמידע שלא פורסם לציבור הרחב. למרות זאת, לית מאן דפליג כי קיים שימוש במידע פנים אך רק חלק קטן ממנו מתגלה לרשויות המפקחות ועוד פחות מזה מגיע לערכאות. הסיבה המרכזית היא העדר כלים מהימנים לאיתור פעולות בלתי חוקיות אלו. ודווקא בגלל קיומו של החוק, העבריינים מנסים להסתיר פעולות אלו ככל האפשר.
בעוד שבידי הרגולטור כלים עובדתיים לזיהוי מסחר הנשען על מידע פנים, כגון האזנות סתר, מעקבים, הלשנות וכו', בידי כלכלנים החוקרים את הנושא כלים סטטיסטיים המאפשרים להם לכל היותר לקבוע כי קיימת סבירות גבוהה שהיה שימוש במידע פנים. מאחר שכמות הידיעות המתפרסמת לציבור היא עצומה (כמה מאות בכל יום) ממצאיהם של הכלכלנים יכולים לסייע לרגולטור למקד את מאמציו ומשאביו לקבוצה קטנה של אירועים.
מחקר זה שם לו למטרה, ובכך תרומתו, לזהות אינדיקציות, שלא הובאו עד כה בספרות האקדמית, המעלות את הסבירות כי התרחש שימוש במידע פנים. ההיפותזה המרכזית של המחקר היא שבשוק הון כמו בישראל, "שומרי הסף" העשויים לזהות פעולות החשודות בשימוש במידע פנים הם סוחרי ניירות ערך לטווח קצר. סוחרים אלו קובעים למעשה את המרווח של היצע וביקוש (הפער בין המחיר הנמוך ביותר שמישהו מוכן לשלם למחיר הגבוה ביותר שמישהו מוכן לקנות) בכל רגע ורגע. מטרתם
היא רווח לטווח קצר מפעילות של משתתפי השוק המזדמנים. לפיכך, הם יהיו הראשונים העשויים להגיב לשימוש במידע פנים וזאת על ידי שינוי המרווח לפי אלגוריתמים רציונליים שאותם נציג.
מחקר זה משתמש בבסיס נתונים תוך יומי לגבי 700 הודעות מהותיות שפורסמו לציבור. המחקר מעלה היפותזה כי עלייה בגודל המרווח מעל המרווח הרציונלי תהיה מלווה בעלייה במדד אחר המודד בדיעבד את הסבירות לשימוש במידע פנים. במילים אחרות, מדד לסבירות השימוש במידע פנים מתייחס ל"כדאיות" בשימוש במידע פנים על סמך נתונים שחלקם ידוע רק בדיעבד (הזמן עד פרסום הידיעה או מהותיות ההודעה למשל). המחקר מאשש את ההיפותזה שכאשר מדד הסבירות
עולה, גם הפער בין המרווח האופטימלי והמרווח בפועל עולה, וזאת לאחר נטרול השפעת משתנים לא רלוונטיים על גודלו האופטימלי של המרווח.