מ.ק.מ של תקווה: כשהמציאות הישראלית הופכת לעיצוב עוצר נשימה בתערוכת הבוגרים 2026
תערוכת הבוגרים והבוגרות של בית הספר לעיצוב וחדשנות במסלולים תקשורת חזותית ועיצוב פנים, מהווה מדי שנה נקודת שיא של עשייה יצירתית, כזו שמאתגרת את היוצרים ופעמים רבות גם את הצופים.
נושאי התערוכה משתנים מדי שנה, אבל הם תמיד מתקשרים עם המציאות ואינם מנותקים ממנה. התערוכה של 2026, היתה לא שונה בהיבט הזה, ולכן לא היתה יכולה שלא לעסוק בשנים המאתגרות שעוברות על החברה הישראלית.
התערוכה השנה, תחת התמה "מ.ק.מ" (ראשי תיבות של מָקוֹם, מֶרְכָּז, מֶרְחָב, מִקּוּם) עוסקת במתח שבין המרחב המקומי המעורער לבין כוחו של העיצוב לרפא ולבנות מחדש.
רגע לפני שנצלול לסיפורים המרגשים מאחורי היצירות, אתם מוזמנים לקבל הצצה לפרויקטים המרתקים של בוגרי ובוגרות מחזור 2026.
על התערוכה והמושג "מ.ק.מ"
העבודות בפרויקט בוחנות כיצד המרחב הישראלי הופך ל"מקום" דינמי שנטען במשמעויות של זיכרון, טראומה, קהילה ותקווה. כך, תחת הנושאים "מרחב ומקום" בחנו המעצבים והמעצבות איך הופכים מרחב למקום עם זהות. כזו היא העבודה של ירדן אלימלך, "הולילנד". זו היא סדרת מדריכים מאוירים המשמשים כמדריכי בטיחות המתעדת סיטואציות ישראליות - ריב על כיסאות בבריכה, עימות על מקום בתור ומלחמה על חניה.
תחת הנושא "הטרוטופיה" בחנו המעצבים כיצד יוצרים עולם עם חוקים משלו כדי לבקר את המציאות. תחת הנושא "אתיקה של שכינה" בחנו המעצבים והמעצבות כיצד עיצוב יוצר שייכות וחיים משותפים במרחב, אחד הפרויקטים בקטגוריה הזו, של מיכל קצ'רובסקי, הוא "ניסודה ניטודה" - מותג המייצג זהות ישראלית־רוסית חדשה.
בנושא "שכבות של זמן" בחנו הסטודנטים והסטודנטיות כיצד עיצוב חושף ומשמר זיכרונות וסיפורים של מקום, וב"חוסר מקומיות" הם עסקו בשאלה איך יוצרים זהות ושייכות בעולם שהמקום בו כבר לא יציב. כזה הוא הפרויקט של רתם בטיטו, "תיק מילוט" - פרויקט מחקר עיצובי העוסק בתרבות המילוט שהתעצבה בישראל בין השנים 2020-2026, בהן בעקבות רצף משברים מתמשך, הפכה המוכנות לחירום מתגובה נקודתית לדפוס חיים. הפרויקט מתעד כיצד תרבות זו חלחלה אל חיי היומיום דרך חפצים, מרחבים, שירותים והרגלים, והפכה לחלק מהמרחב הביתי ומהשגרה.
כשהאישי והעיצובי מתערבבים
העבודות בתערוכה מדגימות כיצד עיצוב יכול להפוך לכלי להתמודדות עם מציאות מורכבת ומשתנה. דרך חפצים, דימויים, טקסטים ומרחבים, הסטודנטים והסטודנטיות מעניקים צורה לחוויות שקשה לעיתים לבטא במילים. לצד הכאב והטראומה, העבודות מציעות גם מבט קדימה - כזה שמבקש למצוא בתוך המציאות המקומית אפשרויות חדשות של חיבור, שייכות ותקווה.
אחד הפרויקטים המרגשים בתערוכה הוא של הסטודנטית יולי בן עמי, בתם של רז ואוהד בן עמי שנחטפו מקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר. הפרויקט שלה, ספר בשם "רבע פיתה ליום", מאגד עדויות ויזואליות וטקסטואליות של שורדי שבי על חוויית הרעב, ההישרדות והאוכל (או היעדרו) בשבי חמאס.
הפרויקט של יולי זכה לתשומת לב רבה וגם לכתבה נרחבת בעיתון "ישראל היום", שבה רואינו יולי והוריה. בכתבה, בין השאר, היא תיארה את התקופה המטלטלת שחוותה המשפחה כולה, ואת התהליך שעברה היא עצמה שהוביל אותה ליצירת הפרויקט.
הפרויקטים שהוצגו בתערוכת 2026 מוכיחים כי עיצוב הוא הרבה מעבר לצורה או חומר – הוא שפה שמאפשרת לנו לעבד את המציאות, להשמיע קול ולהוביל שינוי. אם גם בכם בוער הרצון לספר סיפורים דרך סביבה ומרחב, להשפיע וליצור משמעות, אנו מזמינים אתכם לגלות את כל הפרטים על המסלול של תואר בתקשורת חזותית ועל המסלול של התואר בעיצוב פנים, ולהצטרף לדור הבא של המעצבים בישראל.
